אחת הנקודות הכאובות בחיי, אם לא הכאובה ביותר. וזה קשור באופן הדוק לעניין של להיות אמיתית. שגם זה כאוב.
העניין הוא שאני לא מצליחה לאהוב באמת. אף אחד. נראה לי ככה. לא מכל הלב. לא באמת. באמת להתחבר.
לפעמים אני מסתכלת מהצד, גם בפורום הזה, ורואה איך נשים כאן מתחברות אחת לשניה, ואני לא מצליחה.
אני תמיד מבחוץ.
לא בפנים.
לא באמת.
לא מסתדר לי העניין הזה עם אנשים.

אני תמיד מעדיפה בסוף להיות לבד.
זה מצב דפוק, נכון?

אני עם עצמי,
עם המחשבות שלי
והעניינים שלי.
מה יהיה אתי?

כמו איזה אי בודד.

הלוואי שאחרי שאני אהיה אצל רבי נחמן, בעזרת השם, זה ישתנה. שהלב שלי ייפתח. שאני יאהב.
אני רוצה לאהוב.

טוב,
אני אלך לישון,
כבר מאוחר.
ביי.

וגם אם כולם יחבקו אותי עכשיו
זה לא יעזור
כי הלב באמת אטום
אז זה לא עובר
האהבה לא נכנסת
ואני מחכה שרבי נחמן יפתח לי את הלב
וייתן לי לב בשר
כמו שהוא אומר.
ואני יודעת שאין הבטחות
ושאני לא צריכה לצפות יותר מדי
רק לבוא.
אבל עדיין,
אני מקווה
שרבי נחמן יעזור לי.

כן..

בס"ד

היי!!! כן, את שם באי הבודד! את שומעת אותי?! אני, למשל, הייתי כל חיי עב"ם. התרצי לך עב"ם לחברה
תתפללי עלי אצל רבי נחמן, אחותי מהאי הבודד. גם אני מבקשת מה' לב בשר...

אלינועם
עשית לי טוב...
הצחקת אותי...

אני אתפלל עלייך אצל רבי נחמן. להגיד אלינועם זה מספיק?

טליה מתוקה,

אני רוצה לספר לך על משהו על עצמי:

ככה הסתובבתי לי במנהרת הזמן
לבד לבד בלי אף חבר
זה הכל אותו דבר התפאורה משתנה
צריך צריך קצת לסדר

אתה יכול לצעוק איזה שטויות
השנים עוברות ואפשר למחוק
אבל אני רוצה מאוד
לנגן אותך עד תום
צלילי גיטרה מסביב לשעון
כמה זה קל לשבור את המחסום
מחסום הקול אתה יכול
לנגן אותה עד תום.

גם אני.

כן.
תודה אילנה.
קצת קשה לי לדבר.
אני לא יודעת מה להגיד.
נראה לי שהמתח שלי מגיע הלילה לאיזו נקודת שיא.
אני די מנסה להירגע.
אני רוצה כבר להיות שם. נראה לי שזה הדבר היחיד שאני יודעת כרגע.

בס"ד

אלינועם זה מצוין. תחי האנונימיות! נסיעה טובה לך, טליה נשמה!

עיזבי, יעל,
בסוף זה מתגלה ונהיה יותר גרוע...
ענת.

(איך יצאתי מהתדמית והזהות, אה?)