אני כותבת שוב אחרי שנמחקה לי ההודעה...
הרב ארז היקר, אין לי איך להודות לך!!!
הארת את עיני בצורה מופלאה ומדוייקת.
עברנו חוויה של השתייכות לקהילה שמאוד לא מעודדת חשיבה עצמאית ופוסלת התנהגות שונה משלה וההתפכחות מאוד כואבת.
נגעת בנקודה רגישה והארת אותה באופן מדהים, ממש בבחינת מים קרים לנפש עייפה.
כמה העולם זקוק לאור הזה שאתה מצליח לשאוב מתוך דברי רבינו הקדוש...
השם יצליח אותכם וישמור עליכם מכל משמר.
שבת שלום וכל הישועות,
שירה.

הרב ארז,
תודה על תשובתך המסבירה והמרגיעה.
זה עשה לי סדר. זה עשה לי שכל.
תמיד חייתי כך וחשבתי שמשהו לא בסדר אצלי...
עכשיו אני יודעת שזה נכון וראוי .
טוב שהדיבורים האלו יוצאים לעולם ומאירים.

יכל להיות שזה קורה לך ממקום טוב שאת מצטרפת אל הכלל ובאמת מוציאה לפועל כוחות שגלומים בך ועד עכשיו לא ידעת עליהם??
או שאולי זה העלמות-מפחד שמא לא יקבלו אותי כמו שאני?

הרב ארז, תודה.
הדברים שכתבת מאד מעוררים למחשבה.

בס"ד
זו נקודה שכלכך נוגעת לליבי!
יש לי כמה שאלות בעניין...
הראשונה-
איך שומרים על חברות שתשאר בריאה ולא תגיע להיות לוחצת ומעיקה?


היתה לי חברה טובה, היינו כמו אחיות בקשר שאי אפשר להסביר, חברות נפש, איפשהו בדרך זה קצת התקלקל, לא נתנו ספייס אחת לשניה
וזה בא באופן טבעי, מן קנאות כזו אחת לשניה בדברים מסויימים,
והחברות נעשתה קצת מעיקה לשני הצדדים,עד שהחלטנו בלית ברירה לחתוך...זה היה לפני כ4 חודשים וזה עדיין כואב העובדה שחברות טובה התקלקלה כך..
כמובן שצמחו מזה הרבה דברים לתועלת,ד' לא מסובב סתם דברים,התקרבתי מזה לד' ואל עצמי מאוד, אבל חסר לי חברה אחת כזו כמו שתארת במאמר שלך, אני מרגישה כאילו ד' זיכני לתקופה לא קצרה וזהו זה נגמר...

שאלה שניה- האם לקבל את זה ככה? או שיש מקום לנסות להחיות מחדש את החברות באופן נכון וטוב?

שאלתי השלישית והאחרונה- מאחר והשקעתי המון בחברות הזו שפתאום נעלמה כלא היתה ,ממש ביום אחד בצורה חדה, קשה לי עכשיו להאמין שיש דבר כזה באמת חברה אמיתית ממש, כי מה שנראה היה כאמיתי מאוד פתאום נעלם כלא היה!
מה עושים עם כזו תחושה?מצד אחד האמונה שזה מד' מצד שני הרגשה של אכזבה..


אשמח לתשובה! תודה רבה.

תודה גדולה לרב ארז!! כך אני כל חיי וכך אני תמיד מרגישה וחושבת וחווה, אבל אתה הסברת את זה כל כך מדהים שעכשיו אני רק עוד יותר מבינה את עצמי ומחוזקת בעצמי...! תודה רבה, כמה זה חשוב.

צליל

משכני אחריך,
אני מבינה מה שכתבת...
מנסיוני, כאשר איבדתי את עצמי ואיפשרתי לחברה "לנהל" אותי, הכל נגמר באופן לא נעים, פוגע, תחושות שליליות שונות וכדומה.
במקרים בהם הייתי למען החברה בצורה שויתרתי על עצמי שלא לצורך, הכל התפרק.
הויתור יכול להיות ויתור על זמן שתוכנן לדבר אחר, ויתור על עקרונות, ויתור על דעות, ויתור על אינטאיציה, ויתור על מה שנכון לעשות ....
יש לי הרבה דוגמאות.
חשבתי שזה נקרא "גמישות" או "לבוא לקראת" או "לעשות למען"....
תמיד זה התפוצץ לי בפנים!
במקרים בהם שמרתי על כוחי הפיזי וכוחי שבראש ובלב, במקרים בהם היו גבולות אמיתיים, החברות נמשכת כבר 30 שנה!
כל דבר צריך מידה וגבול ובכל תחום!
ואז החברות נמשכת, בטוחה, רגועה, ללא דרמות רגשיות קיצוניות.
שלא ישמע בטעות שאני אומרת ללכת בחברות בנוקשות ולא לוותר....
אבל כשזה נעשה בגבול ומידה שהעצמי שלי בא לידי ביטוי , כשהעצמי שלי נושם וחי החברות בריאה!
הרב ארז לימד אותנו שיש ענין של נאמנות עם חבר אמיתי, ושנלך בשבילו עד קצה העולם.... ומצד שני "אחד היה אברהם", תשמור על העצמיות שלך בתוך החברה.
האומנות היא לחיות בהפכים... מעורבות והשתלבות מול עצמיות .
אני עצמי לומדת את זה כמוך...

בס"ד

תבורכי אמונה יקרה!!!
עזרת לי מאוד מאוד! תודה לך !

תמיד האמונה זה מה שעוזר לבנ"א בסוף חחחח

משכני אחריך כתב:
לגבי חברות יש לי בעיה,
והיא שלעיתים קרובות מדי בחברה, אני מרגישה שאני מאבדת את הזהות שלי.

אני מעלה אותה כאן לפניכם, רוצה לשמוע מה דעתכם,
למה לדעתכם זה קורה לי, ומה אתם מציעים לי כפתרון?

(את השאלות האלה העליתי כבר לעצמי הרבה פעמים,
חשבתי על הסיבות הגורמות לכך,
ועל דרכים להתמודדות,
אבל חשוב לי לשמוע את זה מכם, עם עצות שלכם,
בקיצור לשמוע את נקודת החבר שלכם).



משכני אחריך אחותי,
לא מתאים לך..
לא יודעת,
אבל זה לא נראה שמתאים לך לאבד זהות..
כמה שאני מכירה אותך.
את הרצון לאמת.
ועוד אמת.
נקודה טובה שבך.שאת.
שאת מתעקשת עליה..

אבל יכול להיות שבדקות את רואה את זה..



שני הפכים בנושא אחד.
מצד אחד חברות טובה..עמוקה פתוחה..
מצד שני כמו שאמר הרב ארז
אחד היה אברהם..



אני חושבת שאני עוד בין לבין..
עוד לא התאזנתי..
יותר נוטה לאחד היה אברהם..
בעזרת השם.
לאט לאט.

אני דווקא מאד מבינה את משכני אחריך!! משכני יקרה.... רק רציתי לברר ולוודא: האם התכוונת - כמו שאני הבנתי את זה- שאת מרגישה ככה בחברה יותר גדולה, של כמה וכמה אנשים או יותר,
או התכוונת שאת מרגישה את זה אפילו אחת על אחת. כשאת עם חברה שלך רק שתיכן. האם גם אז את מרגישה את זה??

לי זה חשוב לדעת את ההבחנה הזאת... אולי לכן זה לא נראה משנה, פשוט אם זה אחת על אחת או כמה חברות טובות- אז אני לא חושבת שזה קורה לי....
אבל בחברה יותר גדולה, או בהרבה אנשים ממש, או בארוע גדול וכו- אז כן...!! לכן מעניין אותי מאד איך זה אצלך, משכני יקרה.

מה שאני יכולה להגיד לך, שפעם זה היה ממש על הפנים... לא הייתי בכלל מרגישה את "עצמי" בחברה... הולכת לאיבוד לגמרי בתוכי, משתבללת לגמרי...
וברוך השם, עם השנים, היה שינוי עצום ממש, כמעט נס..!!! מהפך ממש....
רק נשאר לי במפגשים יותר גדולים, או בארועים, שגם שם השתפר לאין ערוך, אבל עדיין קיים שם.....

יש עוד מישהי שמרגישה ככה?? או זה רק את ואני, משכני אחריך..??
מעניין...


ולמה את חושבת שזה ככה..? מה גורם לזה..?

שלך
צליל

שלוחה יקרה כותבת:

"אולי זה העלמות-מפחד שמא לא יקבלו אותי כמו שאני"?


נכון,זו אחת הנקודות האדומות המהבהבות אצלי תדיר.

מירי כתבה:

"משכני אחריך אחותי,
לא מתאים לך..
לא יודעת,
אבל זה לא נראה שמתאים לך לאבד זהות..
כמה שאני מכירה אותך.
את הרצון לאמת.
ועוד אמת.
נקודה טובה שבך.שאת.
שאת מתעקשת עליה..

אבל יכול להיות שבדקות את רואה את זה.."



מירי יקרה,


תשמעי!

מה שהדיבור שלך עשה לי - אין לך מושג!

פיתאום הטוב האמיתי שבי קיבל כח לזעוק על קיומו.

כאילו שאל אותי בנימה של כעס: "ומה איתנו"?

"בישביל מה אנחנו כאן אם לא בישביל לעזור לך"?

"ואם שכחת אותנו אז שמישהו אחר יזכיר לך!"


ונכון מאוד גם שכנגד כל העמידה שלי על צדק ואמת,
ועל הטוב הצרוף,
ועל נקיון מכל סוג של שקר גלוי וסמוי,
עומדת 'הדקות הזו' אותה הזכרת שהיא נכונה מאוד,
ותופסת אצלי פרופורציה רחבה,
ועליה מתמקדת העבודה הפנימית שלי.


תודה רבה מירי.

kidi10 כתב:
איזה בירור עמוק, איזה יופי!

אני רוצה להתייחס לעניין של חבר שדבק באמת, וכמה זה אפשרי או קל להיות קודם כל חברת אמת של בעלי...
הרבה פעמים נוח ונכון לנו ללכת מהקל אל הכבד, למשל למצוא לי חברת אמת שאיתה אני יכולה לפתוח לעומק דברים שאני עדיין לא מעיזה עם בעלי, וזה רק בדרך לשם והחברה תמיד שם.
כי אם מאד נפגעתי מבעלי ואני רוצה לצחצח את עצמי לפני הפעם הבאה שאני ניגשת אליו - איך אצחצח? לבד? עם חברת אמת? האם זה עוזר ותורם לי ליכולת שלי להתאהב בבעלי או מרחיק אותי ממנו? - כנראה חברת אמת תפקידה בין השאר להזכיר לי את האמת, לעזור לי לקום כשאני נופלת.
היכולת הזאת לבוא אחרי נפילה ולדעת שיש שם מישהי שרוצה את טובתי, להיות עבורי מראה שקופה ונקיה ומכילה ואוהבת... איזה יופי זה!


kidi יקרה,


אני מבינה אותך,
ומסכימה איתך.

עם כל הכבוד לרצון הקדוש הזה - שהבן-זוג יהיה החבר האמיתי,
זה לא תמיד עובד!
התוצאה אינה בידינו!
לא תמיד בן-הזוג מודע לחשיבות העניין ומוכן לשתף פעולה.

ברור שאנחנו צריכים תמיד להמשיך לעבוד ולחפש דרכים אפשריות
להשגת מטרה קדושה ונעלית זו.

עם זאת לא להתייאש אם המטרה אינה מושגת,

ולזכור תמיד שה' משלם שכר עבור כל רצון טוב והשתדלות,

ולא עוד אלה,
שאף אם המטרה 'בגדול' לא הושגה עדיין,
הרי שאני - עם ובמהלך כל העבודה - הולכת וניבנית, הולכת וניבנית,
וזוהי,לדעתי, מטרת על.

עם כל הרצון הטוב,
ועם כל העבודה הכנה והמודרכת,
התוצאה המיוחלת הזו יכולה להישאר שם באופק שנים,
ועשרות שנים,
ולפעמים אולי זה התיקון.



להמשיך!
לא להתייאש!
לא להשבר!
שכרכנו שמור לנצח!

בהצלחה לכולם!

ויהי רצון שניזכה כולנו לברכת ה' של :

ח ב ר ו ת א מ י ת י ת
בין בני הזוג.

עוקבת אחרי האשכול הזה
ומתחזקת כל כך...
תודה לכולם.

ותודה מיוחדת על הבירור לעניין הקהילה... טוב לראות את התחושות מאורגנות במילים ופסקאות...

האדם הראשון נוצר יחידי, כדי שכל אחד ירגיש הוא יחיד ומיוחד בעולם! לא היה כמוני ולא יהי כמוני! וצריך להרגיש את זה. ולכן אוניה היא לשון 'אני' והיא שטה במים שהם כוח החיבור [כמו שמים מחברים פירורי אדמה לאחד, ומחברים את האישה הנידה לבעלה אחרי שטובלת וכו'] והם מסמלים את החברה שמחברת את כולם.
אבל הטעות שאם אין הפרדות כולם טובעים במימי החברה שאין להם 'אני' משלהם אלא הם בהמות שהולכים אחרי העדר בלי יחודיות אישית של הפרט.
אבל האניה היא כלי לא לטבוע במים כלומר ה'אני' שלי מפריד אותי מכולם, אבל בכל אופן המקום הטבעי של האניה הוא במים, כי אני צריך להיות ביחד עם כולם [כלומר אני צריך חברים] אבל לשמור על ה'אני' המיוחד שלי. ועוד 'אני' פרושו ה'אן' שלי, ואן זה היעד כמו ששואלים לאן, ל זה אות שימוש כש"כ "אנא פנה דודך" כי אן זה היעד וכל אחד צריך להכיר את היעד האישי שלו. כי אם אין לי יעד אישי אז אני טובע בחברה ומאבד את הטבע שלי לטבע שלהם. כי טביעה היא העלמה וטבע הוא התכונות שטבועות בי לכן אפשר בקלות לטבוע בטבע של החברה ואז לאבד את הטבע האישי שלי ח"ו והבן.
אבל אם אני יבן שאני אדם מיוחד ולי יש את התיקון הפרטי שלי ואף אחד אחר בעולם לא יכול לבצע אותו אז אני לא יטבע בחרה אלא אני יוכל להיות איתם וגם לא לטבוע אצלם.
לכן אם יש לי בחינת אוניה כלומר יש לי יעד אישי ואני יודע שאני מיוחד בעולם וכל העולם נברא בשבילי אז אאני יכול להיות עם הרבה חברים וגם להרגיש פרטי ומיוחד בלי לטבוע אצלם. והבן זה היטב למעשה שצריך ע"י אזמרה לישפוט את עצמך ולראות איפה אתה פחות בסדר ואיפה אתה יותר בסדר וככה להכיר את עצמך. כי אדם שלא מכיר את עצמו מהר מאד יסחף ויטבע במימי החברה הגועשים.
לכן בהתבודדות מול השי"ת צריך כל אחד לשפוט את עצמו בבחינת אזמרה כנ"ל ולגלות את האן שלו כלומר את היעד שלו ואת המהות שלו והכל יסתר. והבן.

משכני אחריך כתב:
kidi10 כתב:
איזה בירור עמוק, איזה יופי!

אני רוצה להתייחס לעניין של חבר שדבק באמת, וכמה זה אפשרי או קל להיות קודם כל חברת אמת של בעלי...
הרבה פעמים נוח ונכון לנו ללכת מהקל אל הכבד, למשל למצוא לי חברת אמת שאיתה אני יכולה לפתוח לעומק דברים שאני עדיין לא מעיזה עם בעלי, וזה רק בדרך לשם והחברה תמיד שם.
כי אם מאד נפגעתי מבעלי ואני רוצה לצחצח את עצמי לפני הפעם הבאה שאני ניגשת אליו - איך אצחצח? לבד? עם חברת אמת? האם זה עוזר ותורם לי ליכולת שלי להתאהב בבעלי או מרחיק אותי ממנו? - כנראה חברת אמת תפקידה בין השאר להזכיר לי את האמת, לעזור לי לקום כשאני נופלת.
היכולת הזאת לבוא אחרי נפילה ולדעת שיש שם מישהי שרוצה את טובתי, להיות עבורי מראה שקופה ונקיה ומכילה ואוהבת... איזה יופי זה!


kidi יקרה,


אני מבינה אותך,
ומסכימה איתך.

עם כל הכבוד לרצון הקדוש הזה - שהבן-זוג יהיה החבר האמיתי,
זה לא תמיד עובד!
התוצאה אינה בידינו!
לא תמיד בן-הזוג מודע לחשיבות העניין ומוכן לשתף פעולה.

ברור שאנחנו צריכים תמיד להמשיך לעבוד ולחפש דרכים אפשריות
להשגת מטרה קדושה ונעלית זו.

עם זאת לא להתייאש אם המטרה אינה מושגת,

ולזכור תמיד שה' משלם שכר עבור כל רצון טוב והשתדלות,

ולא עוד אלה,
שאף אם המטרה 'בגדול' לא הושגה עדיין,
הרי שאני - עם ובמהלך כל העבודה - הולכת וניבנית, הולכת וניבנית,
וזוהי,לדעתי, מטרת על.

עם כל הרצון הטוב,
ועם כל העבודה הכנה והמודרכת,
התוצאה המיוחלת הזו יכולה להישאר שם באופק שנים,
ועשרות שנים,
ולפעמים אולי זה התיקון.



להמשיך!
לא להתייאש!
לא להשבר!
שכרכנו שמור לנצח!

בהצלחה לכולם!

ויהי רצון שניזכה כולנו לברכת ה' של :

ח ב ר ו ת א מ י ת י ת
בין בני הזוג.









אמן ואמן ואמן!!!
אשרייך משכני!!!!!

לא יודעת... לא הצלחתי להבין...
אבל הרב ארז אמר בשיעור "שאלות ותשובות על התבודדות"
שקשר נשמות בין חברים יותר גבוה מאשר בין בני זוג.
בין חברים זה לנצח, ובין בני זוג זה לא תמיד ככה....
מוזר...

ענת_ כתב:
לא יודעת... לא הצלחתי להבין...
אבל הרב ארז אמר בשיעור "שאלות ותשובות על התבודדות"
שקשר נשמות בין חברים יותר גבוה מאשר בין בני זוג.
בין חברים זה לנצח, ובין בני זוג זה לא תמיד ככה....
מוזר...

גם לי לא הייתה ברורה האמירה הזו.
דווקא נראה לי בדיוק הפוך.
קשר בין בני זוג הוא הכי גבוה... זו נשמה אחת שהתאחדה וזה לנצח לא?
הרב ארז נשמח לקבל הארה בעינין.